ביום 28.07.2020, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו הקובע כי האישה בעלת חצי מהזכויות בדירת מגורים אשר קיבל הבעל בירושה מהוריו.
כידוע, סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי עם סיום הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט חריגים מסוימים שנקבעו בהוראת הסעיף. בכלל החריגים, נקבע בסעיף 5(א)(1) לחוק, כי "נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין", לא יבואו בכלל הנכסים בני האיזון.
מתי בן הזוג השני יהיה זכאי לקבל חצי מדירת ירושה ?
סעיף 5 לחוק יחסי ממון, קובע כי בן זוג יכול לטעון לשיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי, אפשרות זו, של שיתוף מכוח הדין הכללי, חלה גם על נכסים "חיצוניים" להסדר איזון המשאבים, לרבות נכסים "הרשומים על שמו של בן הזוג השני ושהיו בבעלותו ערב הנישואין, הדברים ידועים, ותכליתם עשיית צדק "ספצי.
על פי פסקי הדין של בתי המשפט השונים, על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח – מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם ממושכים – קיומו של 'דבר מה נוסף' שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. מעיון בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו 'דבר מה נוסף' המעיד על כוונת השיתוף.
בנוסף יש לבחון נתונים עובדתיים כדרישת "דבר מה נוסף" כגון: משך שנות הנישואין, מספר ילדים משותפים, תרומה כלכלית הדדית, השבחת הנכס, התנהגות הצדדים וכיוצא בזה. מובן שאין מדובר ברשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לגופו.
נטל ההוכחה מוטל על הטוען לשיתוף בנכס הספציפי. הטעם בריכוך הדרישות הפורמאליות על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת, חל במקרים שבו אחד הצדדים טוען לשיתוף ספציפי בדירה ששימשה את הצדדים כדירת המגורים העיקרית משך שנות הנישואין, כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם. גם במקרים אלו דורש ביהמ"ש כ-'דבר מה נוסף' נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק על הקניית זכויות בדירה המגורים.
משרד עורכי דין אביב, שובייב ושות' כאן לשירותכם
לקבלת פרטים נוספים או לקבלת יעוץ – חייגו 09-8914684 ☎
*מידע זה הינו מידע כללי בלבד ולא משמש כיעוץ משפטי.